קבוצת האופניים היקרה לליבי – ישראל פרמייר-טק, זו שבה עובדים כמה חברים שגדלו יחד איתי על כבישי ישראל בשבתות לפנות בוקר, עומדת שוב בפני צומת דרכים. בפעם השלישית.
הפעם הראשונה הייתה כשסילבן אדאמס הזיז את רן מרגליות ולקח בעלות מלאה על הקבוצה. הפעם השניה היתה כשאדאמס רכש רישיון וורלד טור והביא את הקבוצה לטור דה פראנס. ועכשיו, אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, אחרי כישלון ספורטיבי שנפרס על פני 3 עונות מרוצים וצפוי להסתיים בהדחה מדרג קבוצות האופניים הבכירות אל מחשכי הדרג השני של ספורט האופניים, הקבוצה כנראה לא תקבל הזמנות ל 3 הגראנד טורס בעונת 2023.
מה יכולה ישראל פרמייר-טק לעשות עכשיו?
התשובה הפשוטה היא שאני לא יודע, אבל לקראת עונות ה NBA (אוקטובר) וה NFL (ממש השבוע. איזה כיףףףף) הקרובות חשבתי שזו תהיה הזדמנות נהדרת לספר וללמוד משני סיפורי ניהול ספורט מרתקים ממקום מגורי במינסוטה שבארה״ב.
בגלל אהבתי הגדולה לספורט, ובגלל שבמינסוטה (קצת כמו ישראל) הצלחה בספורט היא השער אל תשומת הלב של העולם הגדול (כדורגל וכדורסל אירופאי עבור ישראלים ותשומת לב של תקשורת הספורט הלאומית, בניגוד למקומית, בארה״ב), אני עוקב באדיקות אחרי קבוצות הכדורסל והפוטבול המקומיות. אני באמת חושב שיש פה עכשיו שני סיפורי ניהול ספורט מרתקים שמעניין להכיר (יש גם הוקי ובייסבול אבל אני לא מבין כלום בשניהם).
תבלו –
מינסוטה טימברוולבס – NBA
הוולבס הם כבר 20 שנים הקבוצה הכי גרועה בנבא. תחת בעלותו של של גלן טיילור, מיליארדר מקומי בן 81, שרכש את הקבוצה ב 94 הייתה לקבוצה רק עונה אחת מוצלחת (ב 2003), וב 18 השנים האחרונות הגיעה הקבוצה לפלייאוף רק פעם אחת (עד לשנה הנוכחית). מה קרה?
לפני כשנתיים נחתם הסכם העברת בעלות הדרגתי של הקבוצה מגלן טיילור (הבעלים הנוכחי) למארק לאורי ואלכס רודריגז (א-רוד) לפי שווי של 1.5 מיליארד דולר. לאורי וא-רוד ישלמו 20% משווי הקבוצה, ב 3 תשלומים (אחד בוצע, אחד ב 31.12.22 ואחד באותו תאריך בשנה הבאה) ואז יחזיקו ברוב הבעלות על הקבוצה (60%). בעלים חדשים בדרך כלל יוזמים שינויים ובמקרה הזה שינויים גם היו מחוייבי המציאות. הבעלים החדשים לא הסכימו לקבל את הבינוניות של הארגון והחלו לבנות הכל מחדש (Rebuild). מנכ״ל הקבוצה שוחרר ותחתיו מונה סגנו כמנכ״ל זמני. כמה חודשים מאוחר יותר פוטר מאמן הקבוצה והוחלף בכריס פינץ׳ (כתבתי על זה כאן) ובין שני האירועים האלו נבחר אנתוני אדוארדס כבחירה הראשונה בדראפט. כל ה DNA של הקבוצה השתנה. בעונה שעברה הקבוצה הגיעה בפעם הראשונה לפלייאוף אך הודחה בסיבוב הראשון בסידרה שבה הובילה בכל המשחקים.
זה לא הספיק ללאורי וא-רוד – הם חיפשו מנכ״ל שירים את המותג טימברוולבס אל מרכז התודעה וטים קונלי, המנכ״ל של דנבר נאגטס, ומי שאחראי על הבאתו של ניקולא יוקיץ׳, ה MVP של הליגה, והפיכת דנבר לכוח מוביל ולקבוצת פלייאוף קבועה הוחתם ועבר למינסוטה. תוך 2.5 שנים הושלם המהפך – בעלים, ניהול, מאמן ושחקנים מובילים – הכל הוחלף. הטימברוולבס הם כבר לא הקבוצה של השוק הקטן, הקר והמרוחק בצפון. המסר היה ברור וגם נאמר בגלוי (חשוב כל כך להגיד את המטרות!!) – הוולבס הולכים על זה (אליפות!) ורוצים לשחק במגרש של הגדולים.
ספורטיבית, הוולבס מאמינים שאנתוני אדוארדס (בחירה ראשונה בדראפט של 2020) הוא כנראה הדבר לו חיכתה הקבוצה מאז קווין גארנט של 2003. אדוארדס הפך השנה כוכב על בליגה (ובנטפליקס…) וכולם מצפים שהוא יתפוצץ בעונתו השלישית.
אז אם יש את ה-כוכב, צריך ללכת על זה, ועכשיו!
אחרי ההפסד בסיבוב הראשון בפלייאוף של שנה שעברה לממפיס של ג׳ה מוראנט, היה ברור שצריך ריבאונד והגנה אז תוך 4 שבועות קונלי הביא (ושילם מאוד ביוקר) את הריבאונדר ושחקן ההגנה הכי טוב בליגה – רודי גוברט. יחד עם ג׳יידן מקדניאלס (באנלוגיה, מקדניאלס הוא הסקוטי פיפן של אדוארדס/ג׳ורדן) וקארל אנתוני טאונס הוולבס הצהירו בגלוי שהם מכוונים השנה ליתרון ביתיות בסיבוב הראשון של הפלייאוף. המשמעות – להיות אחת מ 4 הקבוצות הטובות בקונפרנס המערבי של הנבא.
נדרשו בעלים חדשים שהבינו שצריך לבנות הכל מחדש. תוך שנתיים וחצי שונתה הבעלות, הוחלפו מנכ״לים, הוחלף סגל המאמנים וגויסו שחקנים לתמוך ברעיון שעם אדוארדס, טאונס ומקדניאלס אפשר ללכת עד הסוף ב 4 השנים הקרובות. האם הקבוצה שהייתה הגרועה בליגה משך 20 שנה יכולה לאתגר את הגדולות?
העונה מתחילה עוד כ 5 שבועות ואז נתחיל להבין.
הנה לינק לסיפור שסיפרתי על עונת 2021-2022 בטוויטר
מינסוטה וייקינגס -NFL
הסיפור של הוייקינגס הוא סיפור אחר.
בשנתיים האחרונות היה ממש קשה לצפות במשחקי הקבוצה. עם ים של כישרון התקפי שכולל את אחד מ 3 התופסים הטובים בליגה (ג׳סטין ג׳פרסון) ורץ מעולה (דאלווין קוק) הקבוצה הפיקה מעצמה הרבה פחות מהפוטנציאל שלה והיה ברור שיש בקבוצה בעיות תקשורת קשות. בדיעבד, אנחנו יודעים היום שהקוורטרבק לא דיבר עם המאמן, המאמן היה ברוגז עם המנכ״ל ובארגון שררה תרבות של פחד ושחקנים חששו להתבטא. המאמן (מייק זימר) זרק שחקנים מתחת לגלגלי האוטובוס בכל מסיבת עיתונאים. הנה למשל דוגמא לבועט, דניאל קרלסון, שחקן שנה ראשונה צעיר, היום אחד הבועטים הטובים ביותר בליגה (עם חוזה של 18 מיליון דולר בלאס וגאס ריידרס), שמועף מהקבוצה מול התקשורת יום אחרי משחק של הקבוצה בו לא היה טוב –
בספורט האמריקאי, כשהמשחק מונח על הכף, הולכים לכוכבים. זה לא משנה אם זה לברון, סטף קרי (NBA) או דוונטה אדאמס (פוטבול). ג׳סטין ג׳פרסון, אחד משחקני הפוטבול המלהיבים בארה״ב והוייקינג היחידי שנחשב כוכב ברמה לאומית בארה״ב, קיבל את הכדור רק 5-7 פעמים במשחק בכל כך הרבה משחקים שאי אפשר היה להבין למה לא מנצלים אותו יותר. אני כבר לא מדבר על זה שהוא לא היה המטרה של המסירות כשזה היה הכי חשוב.
בעלי הקבוצה, משפחת ווילף, יהודיים חמים שיצא לי לפגוש בזמן ביקורי האחרון בישראל (תמונה ראשית), הבינו (מאוחר מאד מאד) שיש בעיית ניהול. יום אחרי סיום הליגה, הודיעו הבעלים למנכ״ל ולמאמן ששניהם מפוטרים. לתקשורת הבעלים הודיעו שהם חושבים שיש בקבוצה כישרון לנצח סופרבול אבל התרבות בקבוצה הייתה בעייתית. הם אמרו שיביאו מנכ״ל ומאמן שיהיו תקשורתיים ושידברו עם השחקנים בגובה העיניים. וכך עשו.
ראשית, מונה מנכ״ל והוא, יחד עם הבעלים, בחרו בקווין אוקונל, מאמן ההתקפה הצעיר של הלוס אנג׳לס ראמס (זוכה הסופרבול האחרון) להיות המאמן הבא. איתו כמובן הגיע צוות מקצועי חדש.
לסיכום – במקרה של הוייקינגס, בעלי הקבוצה חשבו שגרעין השחקנים טוב. הם האריכו חוזים וחיזקו את הסגל הקיים ואת כוכבי הקבוצה. הם מאמינים שבאמצעות ניהול שונה – בהיבט של משאבי אנוש אבל בעיקר בצד הספורטיבי – מאמנים אחרים ומשחק שמבוסס הרבה יותר על היכולות של ג׳פרסון ועל מסירות בכלל, יוכלו לבנות קבוצה שתתמודד על התואר. גם כאן ניתנה הצהרה גלויה של הבעלים – ״אנחנו לא עושים בניה מחדש אנחנו רוצים להתחרות ברמה הגבוהה ביותר״ (Competitive Rebuild).
ביום ראשון תפתח הקבוצה את העונה החדשה מול גרין ביי פאקרס של ארון רודג׳רס בבית (מינסוטה-וויסקונסין זה הדרבי פה). זו עונת פוטבול 6 שלי פה ואני לא זוכר רמת ציפיה שכזו לתחילת עונה. למרות מחירי כרטיסים של 300$ וצפונה (המון המון המון צפונה…) 70,000 אוהדים ימלאו את האצטדיון האדיר. גם כאן – נחיה ונראה, בסוף קאזינס (הקוורטרבק) הוא קאזינס ואני מאוד מאוד אופתע (ואשמח בטירוף) אם נראה שינוי וביצוע ברמה לה כולם מצפים. אמן.
ישראל פרמייר-טק?
קטונתי מלייעץ לישראל פרמייר-טק אם המודל הנכון הוא טימברוולבס (לפרק הכל), וייקינגס (הנהלה) או מיקס כזה או אחר של שניהם. אני כן חושב שברור שחייבים להתבצע שינויים.
זה חייב להתחיל במטרות ברורות שהאוהדים צריכים לשמוע ממנהלי הקבוצה. אחרי שנות ההקמה – מה בעצם הקבוצה מנסה להשיג? לתקוע יתד בדרג העליון (מאוחר מדי…)? להיות אחת מ 10 הקבוצות הטובות בעולם? לנצח קלאסיקות? מוניומנטים? גראנד טור? לפתח רוכבים ישראלים? מה אנחנו בכלל מנסים לעשות פה?
אחרי שיוגדר כוכב הצפון ויוגדרו המשאבים צריך להביא אנשים שיוכלו להוציא את המטרות האלו אל הפועל. אישית אני לא חושב שצ׳ל קארלסטרום, המנהל מאז הוקמה הקבוצה ומי שאחראי על העדר הכיוון והכישלון הנוכחי יכול להמשיך להוביל את הקבוצה.
מה עם הבעלים?
ספורט האופניים, עם מודל עסקי נטול הכנסות המבוסס על פילנטרופיה/נדבנות, הופך את זה מורכב בהרבה כי צריך משוגע לדבר ולא איש עסקים על מנת להחזיק קבוצה.
אין חולק על כך שמר אדאמס אוהב אופניים ואת ישראל. זו עובדה. הרבה דברים טובים קרו לספורט האופניים מאז הגיח לחיינו – קבוצה ישראלית בוורלד טור, וולודרום, קבוצת פיתוח, הג׳ירו ואליפות העולם במסלול לנוער ביקרו בישראל ורוכבים ישראלים נוכחים קבוע בגראנד טורס. זהו רזומה מדהים ברמת ההפקה והשיווק אבל הוא כנראה לא מבטיח ניהול מוצלח של קבוצת ספורט הישגית.
מה שהייתי רוצה לראות בקבוצה –
- סמכות מקצועית -מישהו כמו דייב בריילספורד (סקאיי,אינאוס), או גווארדיולה. מנהל כללי עם נסיון וידע בבניית קבוצה שיקבל סמכויות, יתווה מדיניות ומטרות ברורות ויתנהל בפתיחות, שקיפות ויושרה של ביצועים מול מטרות.
- פחות יחסי ציבור וקשקושים ברשתות ויותר דיווח אמיתי ואמיץ על כשלונות והצלחות אל מול מטרות מוגדרות.
לדעתי, לעובדה שעיתונות אופניים (בעולם, בישראל פרט לכמה משוגעים במחתרת אין בכלל עיתונות ספורט אופניים. אתרי הספורט מעתיקים ומדביקים את הודעות הדוברות של הקבוצה) עסוקה בעיקר בלהעריץ את מי שמוכן להשקיע בספורט ולא מקיימת סיקור ספורטיבי ענייני המנתח ביצועים ספורטיבים, יש קשר ישיר לכשלון המתמשך. מהבחינה הזו, מאבק הירידה שיזם ה UCI הביא לשינוי מעולה – פתאום יש סיקור, טבלה ודירוג וכולם רואים את הטבלה ואת הבעיות (גם אצל לוטו, מוביסטאר, בייק אקסצ׳יינג׳ ושות, לא רק ישראל פרמייר-טק)…
אז מה עכשיו עם קבוצת האופניים היחידה שלנו? ירידה לצורך עליה או שבר ללא תקנה? התוצאה לגמרי תלויה במה שיעשו איתה קברניטי הקבוצה. ממש כמו במינסוטה. נעקוב ונקווה לטוב.
daskarov@ - הבלוג של דני אסקרוב 
אם המטרה היא פיתוח רוכבים ישראלים, ירידה לדרג השני היא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לקבוצה
אהבתיאהבתי
Some interesting thoughts as always Danny. I would ask, what do you want to see from the team as regards their goals and how would you go about it?
Going by their transfer dealings for 2023, the accent seems to be on youth going forward with deals for Gee, Riccitello, Hollyman, Frigo and possibly Reynders. Even without knowing if any of these guys will be good enough, it's definitely a step in the right direction as unfortunately the team has earned the reputation of an elephants graveyard/full of mercenaries and even as a bit of a joke team if you read the cycling forums.
Abandoning all the established riders of course wouldn't be too clever an idea as for the next three years they'll be fighting for the automatic wildcards with Total, B&B and maybe Lotto if they get relegated as well. So the chase for points will be an annual event
I would like them to follow in the footsteps of Groupama, Jumbo and even DSM (without the constant breaking of contracts by unhappy riders!) and have an established pathway for riders from the U23 team to the main squad. Maybe even start a junior team like other outfits are starting to do. I think that would really help with the team identity and help fans build connections with the riders
אהבתיLiked by 1 person
IMHO, we are at a much more basic stage – just have targets and vision would be a great start. It is currently just a big void the way I see it.
For sure there is a talent in the group and that talent shall be maintained but there is also a BIG name with no results that takes lots of the team's resources. I think some fresh air in terms of leaders and some transparency, admitting the problems and suggesting a path forward to overcome the problems would be a great start. Currently, as far as I can see, there is just nothing.
אהבתיאהבתי