מה אתם רוצים מגיא ניב?

מחר מתחיל הטור דה פראנס. השנה, בניגוד לשנים קודמות יש לישראל נציגה ונציג. קבוצת ישראל סטארט אפ ניישן (סא״ן מעכשיו) היא הנציגה, גיא ניב הוא הנציג.

בקהילת האופניים המקומית (למשל פה) יש דיון לגבי ״זכותו״ של גיא להתחרות בטור דה פראנס. בצד אחד אלו החושבים שרק אם אתה עומד בדרישות ספורטיביות מסוימות זכותך לרכוב בטור. בצד השני השקפה אחרת על ספורט בכלל וספורט האופנים בפרט.

מכיוון שאין קריטריון קבלה לטור וזו החלטה בלעדית של הקבוצה הנה כמה נקודות מבט על ההיסטוריה הספורטיבית הישראלית המתרחשת כרגע בצרפת –

אופניים זה לא רק ספורט

תאהבו את זה או לא, אבל כמו פורמולה 1 וענפי ספורט אחרים בהם הכסף קריטי אך לא זורם ממכירת כרטיסים, אופניים הוא קצת ספורט והרבה סביבה עסקית.

המודל העסקי של ספורט האופניים הוא הגרוע בעולם – לקבוצות, אין מקורות הכנסה, אין נכסים ואין שום תזרים לטווח ארוך להוציא חסויות ופילנתרופיה. יש רוכבים (האמת, בעיקר רוכבות) שאפילו משלמים לקבוצות על מנת לרכוב בשורותיהן. בקבוצות הוורלד טור, רוב הכסף מגוייס על בסיס החשיפה בטור דה פראנס, מה שהופך את מארגני הטור לגורם החזק ביותר בספורט האופניים. המציאות היא שקבוצת אופניים היא קודם כל מסע ארוך של גיוס הון.

בהינתן המצב, גורמים עם משאבים, חברות או אנשים פרטיים, שאוהבים אופניים וספורט, תמיד היו משמעותיים בספורט האופניים והספורט, לטוב ולרע, הוא במה לאג׳נדה של אותם גורמים. עם המשאבים הללו קבוצות הצליחו (יו.אס. פוסטאל, סקאיי, אולג טינקוף – טינקוף-סקסו בנק), אך כשהמשאבים נעלמו, קבוצות התפרקו (טינקוף, אנדי ריהס – BMC). זה עצוב אבל עד שיהיה שינוי, אלו החיים.

בואו נביט על דרום אפריקה כדוגמא דומה לסא״ן. לפני מספר שנים הייתה זו חברת הסלולר של דרא״פ MTN שנכנסה לענף האופניים על מנת לקדם את עצמה ואת הספורט בדרא״פ. אחרי MTN, חברה דרא״פ אחרת – דיימנשן דאטה, המשיכה את הפרויקט ושילמה את שכרו של מארק קאבנדיש וחבריו אך דאגה שתמיד יהיו רוכבים אפריקאים בסגל.

סילבן אדאמס שונה מסקאיי, MTN ויו.אס פוסטאל רק באג׳נדה אותה הוא מנסה לקדם (ישראל ו #רוכביםבמחתרת). סילבאן קנה את מקומו בוורלד טור כאשר רכש את קטיושה-אלפסין ועכשיו הוא שם רוכב ישראלי בטור דה פראנס. זו האג׳נדה שלו, זו זכותו והיא לגיטימית לגמרי בענף האופניים, ולא רק בו. לא קראתי ביקורת על רכישת רשיון הוורלד-טור אבל משום מה יש ציניות וביקורת לגבי העובדה שגיא ניב מזנק לטור, בטענה שזה לא הישגי/מקצועי. לפחות בעיני, זה אופניים וזה לגיטימי לחלוטין.

רק בקבוצה הישראלית יש קיצורי דרך…

ובכן, אני לא בטוח.

כש MTN בנו קבוצה יחד עם עמותת צ׳יבקה (Qhubeka), הם גייסו רוכב אריתראי בשם דניאל טקלהיימנוט על מנת לקדם רכיבה באפריקה (מוכר?). דניאל, שרכב עם רן מרגליות במרכז הפיתוח של ה UCI, הפך מקצוען, אך רק בקבוצות אפריקאיות. בשיאו, לא מעט בזכות העובדה שרכב בקבוצה חזקה, זכה ללבוש את החולצה המנוקדת, למספר קטעים, בטור של  2015 (בזכות בריחות בתחילת הטור כמובן). ב 2019 כבר לא רכב כמקצוען.

עוד? האם אנחנו יודעים מה הם שיקולי הבחירה של רוכבים קאזחים באסטנה? של רוכבים צרפתיים בדיירקט אנרג׳י או ב FDJ? כנראה שלא. מה עם יוראי סאגאן ואנטוניו ניבאלי? מה הם היו קודם? רוכבים דגולים או אחים של פיטר ווינצ'נזו?

אי אפשר באמת לדעת האם ניב מספיק טוב בכדי לעשות את הטור. אבל אם לא ננסה איך נדע? אפשר לבקר את הקבוצה הישראלית ככזו שלא פועלת מתוך שיקולים של ספורט הישגי, אבל זו אינה כל התמונה. סא״ן לא עשו כאן שום דבר חדש ומשום כך, לטעמי, הביקורת הזו לא הוגנת. זו זכותם המלאה של הקבוצה ובעליה לקדם את האג׳נדה הישראלית. זו לא הקבוצה הראשונה שעושה זאת. גם לא האחרונה.

איך בכל זאת נכון לבחון את את גיא ניב בטור?

הטור והג׳ירו שניהם גרנד טורס אבל הם לא דומים. הטור הרבה יותר קשה, הרבה יותר אינטנסיבי והרבה פחות סלחני. היוקרה והרוכבים הם אלו שעושים את ההבדל, לא המסלול.

אני לא חושב שלסיים יהיה המבחן האמיתי של גיא. זה בהחלט יהיה יפה לראות אותו מגיע לפריז אבל אם אתם מתכוונים לצפות בטור גם לפני ההגעה לפריז אז הנה כמה נקודות לשים אליהם לב לגבי גיא ניב:

תחילת השלבים – אם אתם יכולים, צפו בק״מ המוקדמים של כל שלב. השעה הראשונה של הטור היא הרבה פעמים הקשה ביותר – מאבק מטורף עד שיוצאת הבריחה של היום. אם גיא יעמוד בבליצים שכאלו זה יהיה נהדר. אם יעזור לקבוצה בשלבים האלו זה יהיה מדהים. אם יכנס לבריחה באחד מן הימים האלו זה יהיה ממש הישג.

ימי הרוח – אני לא חושש מן ההרים. יש בטור הרבה מטפסים הרבה הרבה פחות טובים מגיא ניב (ואם הוא יסיים את הטור הוא לא יהיה אחרון, יהיו רוכבים שיהיו הרבה אחריו בדירוג הכללי) ומגבלת הזמן נדיבה. אבל אם יהיה יום מישורי עם רוח, בו רוגליץ, סאגאן, ואן אארט וחבריהם יהיו באצ׳לון קדמי וברנל או רוכב דירוג כללי אחר יהיה מאחור אז תדעו שהסכנה ממשית ומיידית. בימים כאלו, כשמגבלת הזמן קטנה, הסכנה לסיום השלב והטור היא הגדולה ביותר. במיוחד אם אתה לבד.

תרומה לקבוצה – שתי פעולות שאם יצליח גיא לבצע יסמנו בעיני הצלחה של ממש – אם נזכה לראות את גיא מוביל את מרטין או הרמנס, ולו לפרק זמן קצר, באחת העליות בשלב כלשהו ו/או אם נראה את גיא מושך מלפנים כדי לסגור בריחה, בימים בהם הקבוצה תהיה חלק מהמאמץ להבטיח ספרינט סיום עבור גרייפל.

מדוע בכל זאת יש ציניות לגבי גיא ניב?

שלא באשמתו, סא״ן בנתה לגיא תדמית של מטפס. אף רוכב ישראלי אחר לא קיבל טייפ קאסט מאתגר שכזה מהקבוצה. איתמר הוא ספרינטר, אבל גיא שגיב לא תואר מעולם כקטר בלגי או כרולר (רוכב המצטיין בגבעות מתגלגלות) ועל עומר גולדשטיין לא כתבו שהוא פאנצ׳ר… רק לניב הוצמד כינוי – המטפס הישראלי.

מכיוון שעד היום ניב לא הראה יכולות טיפוס התואמות את התיאור, נוצר הדיסוננס שהוביל ליחס הציני. אם גיא יטפס היטב בטור או יעשה את אחת משלוש הנקודות הנ״ל, הציניות תעלם.

קל זה לא יהיה. בהצלחה.