אנטמן, באטמן, סופרמן

~ Danny Askarov

הרבה זמן לא כתבתי אבל פלייאוף הנבא בעיצומו והסיפור שאתם עומדים לקרוא, מהשבועיים האחרונים, גרם לי לרצות לספר אותו.

כמו תמיד אצלי זה מתחיל בספורט אבל זה סיפור על משהו אחר לגמרי – זה סיפור על מה שפעם היה עיתונות, על תקשורת באופן כללי, על רשתות חברתיות ועל הדרך שבה העולם קורא ונחשף לסיפורים באופן כללי.

רקע

מינסוטה טימברוולבס הצליחו להעפיל לפלייאוף מהמקום השישי במערב. למי שלא מכיר – הנבא מחולק למזרח ומערב, 8 הקב הראשונות בכל אזור עולות לפלייאוף. הסיבוב הראשון הוא 4 סדרות של הטוב מ 7 משחקים בין המדורגות 1-8, 2-7, 3-6 ו 4-5.

המקום השישי משחק בסיבוב הראשון מול הקבוצה שסיימה במקום ה 3 בתום העונה הסדירה. השנה, זו היתה ה לוס אנג׳לס לייקרס.

הלייקרס, אחת הקבוצות המפורסמות בעולם, השלימה לפני 3 חודשים את ה-טרייד שידעה ליגת הנבא וצירפה לשורותיה את לוקה דונצ׳יץ. וכך, הטימברוולבס קיבלו את משחק גומלין מול דונצ׳יץ, שהדיח אותם שנה שעברה בגמר המערב, ולברון ג׳יימס, כבר בסיבוב הראשון. כיף.

עכשיו משהבנו את הרקע, נתחיל קצת עם עיתונות ותקשורת.

לקראת הסדרה, 10 מ 10 פרשני ESPN, הימרו שהלייקרס ינצחו את הסדרה ב 6 או 7 משחקים.

הגדיל לעשות כוכב רשת ושחקן פוטבול לשעבר בשם שאנון שארפ, שבדיוק בשבוע בו הוגשה נגדו תביעה אזרחית בסך 50 מיליון דולר על תקיפה מינית בעקבותיה נאלץ להשעות את עצמו מ ESPN, הגה את מימ הפרשנות הבא שיושב על תבנית קליטה של ״א, ב, ג – לייקרס מנצחת ב 5״ משחקים את הסדרה:

את אנטוני אדוארדס, ה-כוכב של מינסוטה, זה לא ממש הרשים – ״אני אוהב את זה שכולם חושבים שהלייקרס ינצחו, ככה זה אמור להיות״, אמר לפני הסידרה:

ככה, הטימברוולבס אימצו את עמדת האנדרדוג חזק חזק לתוך האישיות שלהם והתייצבו למשחק הראשון בסדרה.

בניגוד לרשתות המדיה הגדולות של ארה״ב (National Media), פודקאסטים ויוצרי תוכן מקומיים (State Media), כאלו שעקבו אחרי כל 82 המשחקים של הטימברוולבס בעונה הסדירה, חשבו קצת אחרת – מינסוטה גדולה יותר, ארוכה יותר, צעירה יותר, פיזית יותר ורעבה יותר מהלייקרס. מינסוטה היתה אחת מ 4 הקבוצות היחידות בליגה שהיתה טופ 10 גם בהגנה וגם בהתקפה בעונה הסדירה. נכון, ללייקרס יש, על הנייר, את שני השחקנים הטובים ביותר בסדרה, אבל מינסוטה עמוקה יותר ו 7 מ 10 השחקנים הטובים בסדרה שייכים לה היו הנימוקים המרכזיים.

כמובן שעכשיו כולם כבר יודעים שהסדרה נגמרה ״מינסוטה ב 5״. הלייקרס לא עמדו מול העומס והעומק של מינסוטה (כמו שידע כל מי שלא מקבל שכר של מיליונים כדי לייצר קליק בייטס). גם כשמינסוטה הובילה 3-1 בסדרה והכל כבר היה כל כך ברור, עדיין היו כאלו שחשבו שהנה הנה הלייקרס חוזרים.

אחת הדוגמאות הטובות לעובדה שאנשים שמקבלים מיליונים כדי לפרשן בטלוויזיה לא יודעים על מה הם מדברים היא רודי גוברט.

רודי נמצא בליגה כבר הרבה מאוד שנים וזוכה ללעג קבוע בגלל זרות, מוזרות, ומשחק התקפה נוראי. גוברט אכן מורכב, כשחקן ואדם, אבל הוא גם מקצוען אולטימטיבי ושחקן שכשעוקבים אחריו לאורך זמן מתחילים להבין את האימפקט האדיר שלו על מהות הספורט – הניצחון.

הסיפור של רודי, לדעתי – המצאה של תקשורת שטחית, הועצם עד מאד על ידי אותה תקשורת שהמציאה אותו, אחרי שלוקה דונצ׳יץ הצליח לקלוע מעליו סל ניצחון אדיר במשחק מספר 2 בסדרת גמר המערב של 2024. לוקה לעג לו, דריימונד גרין (בעמדת הפרשן של TNT) לעג לו, השדרים לעגו לו וכולם חזרו לספר לעצמם שרודי לא יכול לשמור על קו ה 3 ואי אפשר לשחק איתו בפלייאוף. זה לא שינה לאף אחד שהתקפה אחת לפני הסל הזה (סל נהדר, של שחקן נהדר, שהיה 50/50 ובקלות יכול היה להיות מוחטא באותה מידה) אותו רודי עצר את אותו לוקה. ככה זה ספורט, לפעמים אתה מנצח, לפעמים מפסיד.

בשני המשחקים הראשונים בסדרה (משחקי בית של הלייקרס), לוקה ניסה פעם אחר פעם ״ללכת״ על רודי אחד על אחד. כל פעם שלוקה היה עם הכדור, מול רודי, כל הקהל של הלייקרס שאג וחיכה לראות את נס 2024 שוב. אבל השנה זה לא עבד. מינסוטה הייתה מוכנה, הלייקרס זה לא דאלאס, בחיים קונטקסט מאוד משנה ולוקה, רוב הפעמים, החמיץ.

ממשחק מספר 3, הלייקרס הפסיקו לנסות והתופעה נעלמה … הדעיכה האיטית לא מצטלמת טוב כמו טראש טוק אחרי סל ניצחון, אז כמובן שלא ראיתם על זה כלום.

רודי לא היה טוב בסדרה ומינסוטה  ניצחה בלעדיו, אבל במשחק מספר 5, רודי נתן את משחקו הטוב בקריירה בפלייאוף ומינסוטה סגרה את הסדרה כשרודי מטביע את הלייקרס הנמוכים פעם אחר פעם.

עד כמה היה קשה לתקשורת לאכול את מה שקרה, ואת הכובע של עצמה? תראו את מופע הגועל של שאקיל אוניל:

מחוץ לתקשורת השטחית ולרשתות החברתיות, בחיים עצמם, מי שבאמת מבין ועובד עם האנשים, יודע בדיוק מה שווה כל אחד ומדוע. הנה המאמן של מינסוטה על רודי גוברט. אני מקווה שתצליחו להבחין בדקויות בינו לבין שאקיל אוניל…:

השחקנים, שמים לב לכל מה שאומרים עליהם ומשדרים לגביהם. כך סיכם אנתוני אדוארדס את הסדרה ביציאה מהאצטדיון של הלייקרס אחרי שהושלם ה 4-1 –

ושאנון שארפ? למי אכפת… אבל היו מי שסיכמו

Lebron Tried, Luka Cried, Shannon Lied… Wolves in 5. (שאנון שיקר בהקשר של התביעה הנ״ל על התקיפה המינית).

ספורט, הוא תמיד החיים עצמם.

תמונת הפרופיל של לא ידוע

פורסם על ידי Danny Askarov

כתיבת תגובה