אחרי שכמעט כל מה שחשבתי שיקרה בסן רמו קרה אחרת… חשתי צורך להסביר. אז הנה 5 נקודות למה מילאן סן רמו יצא כמו שיצא ומה אפשר ללמוד ממנו (אמלק – לא הרבה) –
מילאן סן רמו הוא מוניומנט האופניים הכי קל. נכון, זה 300 ק״מ, אבל כל הרוכבים המקצוענים יכולים לרכוב 300 ק״מ מישוריים בתוך הדבוקה. מרוץ האמת, הקרשנדו הנהדר בסיום, אורך כ 15 דק׳. הרבה פעמים אלו 15 הדקות הכי יפות בעונה, אבל הן רק 15 דק׳. במסלול כזה, עם סיום בירידה, גם פיטר סאגאן שלא מחזיק את הפוג׳יו יכול לחזור בירידה ולסיים רביעי. זה לא אומר שהוא בכושר ולא אומר שהוא חזר. מי שראה את השלב הראשון בוואלטה קטלוניה הבין, שוב, מה מצבו האמיתי של סאגאן (וגם של פרום, מה יהיה? אבל זה עניין לפוסט אחר). מילאן סן-רמו זה מרוץ משקר.
מה שכן קורה ב 300 ק״מ, זה שיש הרבה זמן לשרוף רוכבים. מכיוון שהפלוטון, בחוכמה, לא עזר בכלל לקבוצותיהן של 3 המועמדים למצחון – דקוניק (אלפיליפ), אלפסין-פניקס (MVDP) ויאמבו-ויסמה (WVA), את כל 260 הק״מ עד שנסגרה הבריחה, עשו 3 הקבוצות לבד מלפנים. כל רוכבי 3 הקבוצות נשרפו, 3 המועמדים לניצחון, הגיעו לסיום לבד. העוזר האחרון של WVA סיים את דרכו בציפרסה וגם לדקוניק ואלפסין לא נותרו חיילים משמעותיים לפוג׳יו. פתאום אינאוס, שישבו בדבוקה כל היום, עלו למעלה והכתיבו קצב גבוה בפוג׳יו. מכיוון שאת הסלקציה האחרונה, שרד (בקלות מרשימה ביותר!) גם קיילב יואן, ספרינטר קלאסי, מלחמת הכוכבים, כמו שאפשר רק באופניים, ניטרלה את כל המועמדים לניצחון.
סן-רמו, כמו שקל לסיים אותו, קשה לנצח אותו. בלי חברי קבוצה, שלושת הכוכבים היו צריכים להמר. ון-אארט ניסה ללכת עם טום פידקוק, רוכב נפלא ודיסנדר מהאגדות אבל זה לא עבד ומשם התחילו ההימורים. יאספר סטויבן, טרק-סגאפרדו, הימר הכי טוב וניצח.
נקודה מעניינת נוספת – שלישית המועמדים לניצחון, בניגוד לשנים קודמות ולמרות שניסתה, לא הצליחה לנער גם רוכבים שלא מצטיינים בטיפוס. 17 רוכבים הגיעו יחד לסיום, אחד מכל קבוצה, למעט בורה – שכמן וסאגאן, ואינאוס – פידקוק וקוויאטקובסקי, מה שהפך את משחק השחמט למסובך הרבה יותר.
אנקדוטה אחרונה. המנצח סטויבן וסורן-קרא-אנדרסן, השניים שהכריעו את המירוץ, הגיעו מפריס-ניס בעוד אלו שהפסידו בפיניש הגיעו מטירנו-אדריאטיקו. הטירנו הסתיים יומיים אחרי פריס-ניס ומהשידור (לפחות עבור MVDP) היה קשה יותר, ובהרבה.
מה זה אומר לגבי המעבר לבלגיה? לטעמי לא הרבה.
מה שהיה בסן-רמו נשאר בסן-רמו. על האבנים המתגלגלות של בלגיה ורובא, החזקים ידברו. כמו שאומרים, מקסימום יהיו עוד הפתעות. מי שאוהב ספורט אוהב הפתעות ספורטיביות. אבל, וזה אבל גדול, המועמדים יצטרכו ללמוד ולנצח מתוך היותם מסומנים ויצטרכו מאוד את הקבוצות שלהם בשיאם.
לסיום – כמו הסיום של סן-רמו, קחו Chance (ביג קאנטרי). רצוי בפול פול ווליום. לא קשור לסן רמו ולא לבלגיה. סתם כי אני מת להיות בהופעה חיה. רצוי עם סקוטים…
תצביעו טוב
daskarov@ - הבלוג של דני אסקרוב 