שמרנות – קווים לדמותה

נתחיל בספורט כמובן. כי ספורט הוא אף פעם לא רק ספורט. ספורט הוא החיים עצמם כאשר הניהול וההתנהלות משוקפים בתוצאות, במלוא העוצמה, על בסיס שבועי.

מינסוטה היא אחת ממדינות הספורט הכושלות בארה״ב אם לא הכושלת שבהם. זה פשוט נורא. יש כאן פוטבול, כדורסל, כדורגל, בייסבול והוקי. והכל גרוע.

הויקינגים (פוטבול) מעולם לא זכו בכלום וזה עתה סיימו עונה נוראית. הטימברוולבס (נבא) הם הקבוצה הגרועה בליגה. הטווינס (בייסבול) מעולם לא ניצחו במשחק פלייאוף (מגיעים לפלייאוף ומפסידים, תמיד) וקבוצת הכדורגל (מינסוטה יונייטד…) הגיעה שנה שעברה לחצי גמר ליגת הכדורגל הלאומית של ארה״ב, הובילה 2-1 בדקה ה 88 והפסידה 3-2… זה היה הפסד סטנדרטי במונחי מינסוטה. אף אחד לא הופתע. למעשה ברכו את הקבוצה שעכשיו היא לגמרי מינסוטאית…

למה זה המצב? יש כמה סיבות. כתבתי כבר בעבר על המקום הקר והמרוחק שאינו חלק מהשווקים הגדולים בארה״ב. לטוב ולרע מינסוטה אינה ניו-יורק, לוס-אנג׳לס, סיאטל, דאלאס, בוסטון וכד׳. אבל בנוסף לגודל, למיקום ולמזג האוויר – פרמטרים אובייקטיביים, יש את אופי המקום.

אז הנה שני סיפורי ספורט על האופי (השמרני) של המקום.

המינסוטה וייקינגס בחרו במקום ה 22 של הסיבוב הראשון בדראפט 2020 את ג׳סטין ג׳פרסון – תופס (Wide Receiver) מצטיין מאוניברסיטת לואיזיאנה סטייט . ג׳פרסון, הביא לוייקינגס אנרגיות ותוצאות מדהימות. הפך להיט בכל הליגה והיה מועמד בולט לרוקי (שחקן שנה ראשונה) המצטיין ב NFL של 2020. הלאה…

המינסוטה טימברוולבס זכו בשנה שעברה בבחירה הראשונה בדראפט ובחרו את אנתוני אדווארדס (כמה מקומות לפני דני אבדיה, כן?). כבר מהמשחקים הראשונים היה ברור שמדובר בשחקן שהוא תופעה. אני יכול להגיד בלב שלם שלדעתי גדל במינסוטה (אם ישאר פה…) אחד משחקני הכדורסל הגדולים של העשור הקרוב (הוא רק בן 19).

ג׳פרסון ואדווארדס לא ממש שייכים לעולם הספורט המינסוטאי. הם חייכניים, לא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות, משדרים הנאה ופאן במהלך המשחקים, צוחקים ורוקדים. המאמנים שלהם פחות…

את הוייקינגס מאמן מייק זימר (בן ה 64). את הוולבס ריאן סאונדרס (בן 34). הוייקינגס התחילו את העונה במאזן של 1-5. זימר לא שיתף את ג׳פרסון בשני ההפסדים הראשונים. הוולבס הם הקבוצה הגרועה בנבא. נכון לכתיבת שורות אלו, מאזנם – 7-23. לקח לסאונדרס כ 25 משחקים לשים את הכדור בידיים של אדווארדס.

בארה״ב, עוסקים הרבה בתהליך. כשעבדתי בישראל, בשיחות ועידה עם אמריקאים, סבלנותי היתה מגיעה לקצוות, כשכל (!!) האמריקאים על הקו היו צריכים להשמיע את דעתם ובסוף אף אחד לא קיבל החלטה… התהליך, היה חשוב מהתוצאות. בעיני, זימר וסאונדרס, שני מאמנים שמרנים, היו כל כך שבויים של התהליך שזה מנע מהם לראות את היהלומים שהיו בידם.

לעומתם, יש אמריקאים שלא ממש מתים על התהליך כשהוא לא מניב תוצאות. ראו למשל את הציוץ של הכתב שמכסה את הטימברוולבס עבור אתר הספורט המשובח – The Athletic, בעסקים אבל על אחת כמה וכמה בספורט:

Results > process

— Jon Krawczynski (@JonKrawczynski) February 13, 2021

השמרנות הניהולית במינסוטה היא לא נחלתם הבלעדית של מאמנים. מנהלי ובעלי הקבוצות שמרניים באותה מידה. אם זה היה עובד – דיינו, אבל זה לא. כבר שנים. אז איך יכול להיות שמאמן עם מאזן 7-23, שכל האוהדים מתעבים וכושל בתפקידו זו העונה השניה, נשאר בתפקידו?

המאבק על שימור השמרנות

שמרנות באימון ספורט במינסוטה, היא רק דוגמה, חביבה וממש לא חשובה. מה שיותר חשוב זה שבארה״ב, בישראל וכנראה במקומות נוספים בעולם (אחריהם אני פחות עוקב ולכן פחות מכיר) מתנהל בשנים האחרונות מאבק איתנים בין שמרנים וליברליים.

אל מלחמת הערכים הזו נכנסת הדת. דת, היא כנראה הגורם השמרני הקיצוני ביותר. עבור דתיים (בעיקר יהודים אורתודוקסים ונוצרים אוונגליסטים) שמרנות – טקסים, סדר יום, מסורת וההירכיה (כולם חלק מההגדרה המילונית של שמרנות), היא מהות הקיום.

שני אירועים משמעותיים שהתרחשו לאחרונה הבליטו מאוד את השמרנות ואת הדת – הקורונה והתקיפה בקפיטול.

בארה״ב, נוצרים-לבנים-שמרניים, מפחדים מאוד מהשינוי שארה״ב עוברת – ממדינה שנשלטה ע״י אנשים נוצרים-לבנים-שמרניים, למדינה בה רוב האוכלוסיה פחות לבן, פחות דתי ופחות שמרן (למשל, סגנית הנשיא, גם אישה וגם לא לבנה). הם נלחמים, אבל דמוגרפית הם הפסידו מזמן. ללא מניפולציות קשות בשיטת הממשל האמריקאית, הרוב החילוני ליברלי בארה״ב כבר מזמן היה שולט בכל מוסדות השלטון. הסנאט, שמונה 100 סנאטורים, מחולק היום 50-50 אבל ה 50 הדמוקרטיים-ליברליים מייצגים 40 מיליון יותר אזרחים (!!!) מ 50 הרפובליקנים-שמרנים. גם שיטת האלקטורים והחלוקה למחוזות (תעשו גוגל על gerrymandering example) היא הסיבה היחידה לכך שנשיא רפובליקני יכול להיבחר, למרות ש 3 מיליון יותר אמריקאים למתמודד הדמוקרטי. זה ברור לכולם – אם שיטת הבחירה לנשיאות היתה יחסית (מי מקבל יותר קולות) לא יהיה יותר נשיא רפובליקני… אז אם אתה רפובליקני אתה יוצא להילחם.

בישראל, קיבלו מנהיגי החרדים החלטה ששמירה על אורח החיים הדתי ושימור המסגרות (תפילה, מוסדות לימוד וטקסים דתיים כמו חתונות ולוויות) חשובים יותר מחיי אדם, וגוברים על הנחיות המדינה בנושא קורונה. מבחינתם, אובדן מסגרות יכול להוביל ליציאה בשאלה. יציאה בשאלה שקולה למוות. סדר העדיפויות של הרבנים היה ברור – יש לשמור על השמרנות.

שיח הימין-שמאל בישראל קורה בדרך כלל בקונטקסט מדיני של כן/לא מדינה פלסטינית. בעיני, הקונטקסט החשוב יותר ומכאן ההחלטה של כל אחד בקלפי, צריך להיות בחירה בין שמרנות-דתית ו ליברליות-חילונית. הליכוד, בעיקר עקב תלות במפלגות החרדיות, הפך בפועל למפלגה מאוד שמרנית-דתית. במקביל, נוצרו על המפה הפוליטית בישראל מפלגות המייצגות קו מדיני ימני אבל יש בהן אנשים יותר ליברליים, כנראה בעיקר משום שהם (עדיין?) לא תלויים במפלגות החרדיות להישרדותם הפוליטית. כמעט כל המפלגות בישראל הם ימין מדיני-כלכלי (למעט מר״צ והמשותפת לא בטוח שיש מפלגה נוספת בעד הקמת מדינה פלסטינית)לעומתן – ישראל-ביתנו, יש עתיד ותקווה חדשה משווקות ליברליות דתית ותפיסה מדינית כלכלית ימנית-מרכזית ברמות שונות.

לא בדקתי את זה סטטיסטית אבל אני חושב שזה בא לידי ביטוי בקלפיות. יש הבדל משמעותי בין ארה״ב וישראל והוא – העם. העם האמריקאי נע בכיוון ליברלי-חילוני (ולכן השמרנים בלחץ כה גדול). העם בישראל נע בכיוון השמרני-דתי.

מבזק חדשות קורונה

מצב התחלואה במינסוטה לא רע והמגפה בירידה גדולה (כ 2.5% חיוביים מכלל הנבדקים). לא נראה שיש סיבה לירידה בהדבקה למעט העובדה שאנשים מקפידים על ההנחיות.

בתחילת פברואר מושל מינסוטה הודיע על שורה של הקלות – פתיחת מסעדות לאכילה בפנים – 25% תפוסה בהתחלה ואח״כ העלו ל 50%, אפשרו מפגשים ואירועים עם 50 איש (לעומת 10 לפני כן) והודיעו על חזרה ללימודים בכיתות. ההחלטה על לימודים בכיתות היא של כל מחוז בנפרד וההורים קיבלו את האפשרות לבחור בין המשך למידה מרחוק לחזרה של יום או יומיים בשבוע בתפוסה של 25% ללימודים בבתי הספר. עם ילדים בוגרים (חטיבה ותיכון) שדי אוהבים ללמוד מהבית שני הבנים ממשיכים בשלב זה את הלמידה מרחוק. ב 22 במרץ מתוכננת עליה נוספת של הנוכחות בבתי הספר ליומיים בשבוע ב 50% תפוסה. גם זה לא יהיה חובה. יש כאן אפילו דיונים על הפיכת הלמידה מרחוק לאופציה קבועה.

חיסונים – הבעיה המרכזית היא אספקה. מינסוטה כולה קיבלה עד היום כ 1.2 מיליון מנות חיסון והשתמשה כמעט בכולן (עובדי רפואה, מורים ומבוגרים מעל גיל 65). הדיבור בארה״ב הוא שיהיה חיסונים לכולם עד הקיץ (יולי).  מחזיקים אצבעות ומאוד מתרשמים ממה שקורה בישראל.

אופניים

עברנו את גל הקור השנתי, טמפרטורות של -25 עד -30, בהצלחה… השבוע כבר חוזרים אל מעל האפס ובאופק רואים את האביב.

בסוף אוקטובר, בעיצומו של מאמץ אדיר בעבודה החלטתי שאני חייב לנצל החורף ולשמור על כושר הרכיבה שלי. השמשתי רולר ישן שקיבלתי מחבר מקומי ולמדתי לרכוב עליו. העובדה שהחיים מתנהלים מהבית וכמעט שאין גירויים מבחוץ, הובילה אותי לייצר סדר יום של השכמה, עבודה, אימון. ואני מצליח להתמיד. אני חושב שבפעם הראשונה בחיי, לאורך 4 חודשים שלמים אני מקיים 5 אימוני רכיבה בשבוע (30-40 דק כל אימון). עובד קשה (לפעמים מאוד) ורואה תוצאות. כחלק מהאימונים החלטתי להאזין לאלבומים שלמים של מוזיקה נהדרת, חלקה חדשה וחלקה נוסטלגית. העניין הוא ההאזנה לאלבום כולו. מההתחלה ועד לסוף האימון. אפשר לראות את הרשימה המלאה בסטראבה אבל למי שאין הנה רשימה חלקית: הסמיתס (The Smiths), רד הוט צ׳ילי פפרס (Californication), מרסדס בנד, הסטרוקס (The new abnormal, Is this it), ספרינגסטין (Born to Run), שאנן סטריט (אידאלים החדש), ארקטיק מאנקיז (Favourite Worst Nightmare) ועוד ועוד. כיף גדול.

לא יכול כבר לחכות שמזג האוויר יאפשר רכיבה בחוץ ונראה אם הכושר שלי שווה משהו או שאני סתם מתלהב מההרגשה הטובה וההתמדה…

נסיים עם הסטרוקס, מוזיקה נפלאה לרכיבה על אופניים וגם בכללי:

ד״ש