ויקינגים. דרמה בהמשכים. פרק 7 – לא יאומן!

מה קרה במשחק?

מה שקרה במשחק היה התגשמות החלום מפרק 6. בשתי מילים – הכל התחבר.

הגנה מושלמת של הויקינגים הרגה את דרו בריז עם חטיפה אדירה ופאמבל נפלא עוד יותר ברגע סופר קריטי במשחק, וחנקה את מייקל תומאס (התופס הכי טוב בליגה השנה). אלבין קאמארה, הרץ האחורי של הסיינטס, רץ ל 21 יארד בלבד.

בהתקפה הויקינגים שיחקו משחק סולידי וטוב ועשו את כל המהלכים הגדולים – וזה כל כך לא אופייני!

דלווין קוק, הרץ של הויקינגים שרף את ההגנה של הסיינטס (אחת הטובות ב NFL נגד ריצה) עם 94 יארדס אדירים והוריד המון עומס מקאזינס. הקו הקדמי נתן לקאזינס את הזמן שהוא צריך כדי לזרוק וסטפן דיגס משך כל כך הרבה תשומת לב שקאזינס מצא את אדם ת׳ילן הנפלא פעם אחר פעם. הקלף ההתקפי הכי חזק של הויקינגים הם שני תופסים מעולים, אולם קאזינס מוצא אותם רק מתוך משחק ריצה מעולה של קוק.

כמקובל, אחרי שהובילו 20-10 בתחילת הרבע הרביעי, בכדי להרוג את האוהדים שלהם הויקינגים איפשרו לסיינטס לחזור ל 20-20 עם רבע נורא בו לא עשו כלום… אבל אז הגיעה ההארכה.

כולם חיכו שקאזינס יחנק שוב כמו שקורה לו בכל הרגעים החשובים בקריירה שלו (כולל ברבע שזה עתה הסתיים…) אבל קאזינס הפציץ 3 זריקות מושלמות, כולל זריקה מנצחת על 50 יארד לת׳ילן, וניפץ את כל התאוריות עליו במשחקים גדולים. הקריירה שלו נכתבה מחדש.

הויקינגים חזרו מניו אורלינס עם ניצחון אדיר שאף אחד, אבל אף אחד לא חשב שישיגו.

מה עכשיו? עכשיו נוסעים לסן פרנסיסקו (יום שבת 23:30 שעון ישראל) למשחק נגד סנטה-קלרה 49רס (כך מכנים במינסוטה את הסן פראנסיסקו 49רס) המדורגת 1 ב NFC. שוב הויקינגים הם אנדרדוג. שוב קאזינס והקבוצה ידרשו למשחק מושלם. אפשר שני ניסים ב 6 ימים בבקשה?

מה עובר עלי?

תמיד אהבתי ספורט אבל בבגרותי לא אהדתי אף אחד ספציפי (בקטנה – לואיס המילטון ב F1, ואן דר פול במרוצי הכביש, וואוט ואן אארט בסייקלו קרוס). אני מסתכל על ספורט כמו על עסקים וקריירה – אוהב תחרותיות, מנסה לנתח טקטיקה ומחשבה מאחורי ניהול ומעריץ את המצוינות הפיזית.

עם הויקינגים זה אחרת. במהלך הצפיה במשחקים אני עובר חוויה פיזית ונפשית של ממש.

לא יודע איך בגיל 50+ הפכתי אוהד כל כך מעורב נפשית של המינסוטה וייקינגס, קבוצה עליה לא שמעתי לפני שהגעתי לפה. אולי זה חיבור לתרבות האנדרדוג המקומית ואולי שותפות עם המקומיים בשאיפה לתשומת לב כלל אמריקאית למקום המרוחק הזה בזכות הפוטבול. אבל אני דני ואני מכור… בסוף המשחקים, ניצחון או הפסד, אני מותש פיזית. לוקח לי הרבה זמן לחזור לשיגרה, לפעמים עם בירה אחת (או שתיים) בשביל הכיף. לחיים.

זה כל כך כיף לראות ככה ספורט. זה עולם אחר. שלוש שעות של ריכוז, הנאה (טוב נו, בדרך כלל, עם הויקינגים, זה סבל) ישר לוריד. אני לא מבין אנשים שלא אוהבים ספורט. בשביל מה אתם קמים בבוקר?

סיפור על מינסוטה, ספורט בארה״ב ורשתות חברתיות

יש במינסוטה קבוצת כדורסל טובה (מאוד!), של בית ספר תיכון פרטי דתי, מינהאהא אקדמי שמו (חייב להודות, כישראלי, העניין של דת והצטיינות בספורט היה מוזר תחילה, אבל בסופו של דבר זה מחזה שכיח למדי בארה״ב). בסוף השבוע האחרון התקיימו שני משחקים בין מינהאהא אקדמי לבין סיירה קניון, בי״ס תיכון פרטי מקליפורניה. הסיפור הוא כזה…

בסיירה קניון שלושה שחקנים טובים מאוד ועוד שניים – ברוני ג׳יימס וזאיר וויד שמם (למי שלא הבין, תיכף הסבר).

במקור, המשחק נקבע להיערך באולם הכדורסל של מינהאהא אקדמי. אבל, אינסטגרם…

לברוני ג׳יימס יש 4 מיליון עוקבים (אבא שלו, עם שם דומה, שחקן כדורסל די מפורסם…) ולזאיר וויד (שגם לו אבא שזרק כדור או שניים לטבעת) ״רק״ 1.6 מיליון עוקבים. לשאר השחקנים, נעדרי השושלת, יש בסביבות 150k עוקבים כל אחד. בזכות הרשתות החברתיות המשחק עורר תשומת לב כה גדולה במינסוטה שלא היה מקום באצטדיון הכדורסל של ביה״ס. מה עושים?

א. מעבירים את המשחק לטארגט סנטר, אצטדיונה הביתי של קבוצת ה NBA מינסוטה טימברוולבס המכיל 20,000 מקומות ישיבה .

ב. משדרים לייב ב ESPN.

התוצאה – למשחק הגיעו 17,894 צופים שקנו כרטיסים.  משחק של בתי ספר תיכון, כן?

(למתעניינים – מינהאהא קרעה את סיירה קניון בעיקר בזכות שחקן נוער בגובה 2.13…)

נסיים בשיר

טוב, נוסעים לסן פרנסיסקו – זה השיר המתבקש!

ויקינגים – נא לבוא רעים כן? בלי פרחים מתחת לקסדות.

ניפגש בקרוב, לסכם או להתאושש.