ויקינגים. דרמה בהמשכים. פרק 5 – קפוא וקר

כמה קר זה קר?

החורף המינסוטאי קשה מאוד. הוא ארוך מאוד וקר מאוד. רב הזמן הטמפרטורות בחורף ינועו בין 5- ל 15-. זה קר, אבל אפשר לחיות עם זה. רוכבים פה על אופניים בטמפרטורה הזאת. לא הרבה, אבל ראיתי.

אבל כשם שבקיץ הישראלי יש ימים של עומס חום כבד ובאביב יהיו שרבים לוהטים, אחד המושגים אותו למדתי להכיר כאן הוא, תחזיקו חזק – ארקטיק בלאסט.

כן. זה מה שזה נשמע.

ראשית, חייב להודות שארקטיק בלאסט זה יופי של שם. אבל הקונטקסט, אוי הקונטקסט…

כשבלינדה, גירסה מקומית יפה ומאד אמריקנית של דני רופ, אומרת את צמד המילים הזה, זה אומר בגדול שהקוטב הצפוני יורד דרומה לביקור ומביא איתו טמפרטורות של מוות (35- היה הקיצוני ביותר שאני חוויתי) ואתה מבין שיהיו כמה ימים מאוד קשים.

לפעמים זה קצר (3-4 ימים), לפעמים ארוך יותר (שבועיים של קור איימים) ואז חוזרים לנורמלי.

נשבע לכם שאחרי בלאסט, 10- מרגיש נעים.

• 

• 

• 

ספורט ותחרותיות

תחרותיות היא נשמת אפו של הספורט. אם זהות המנצח ידועה, אשקול לוותר על צפיה בתחרות.

בעוונותיי, כל ענפי הספורט שאני אוהב, למעט אחד, נמצאים בתקופה בה יש ספורטאי או קבוצה ששולטים באופן מוחלט בתחרות. 

בפורמולה 1 – לואיס המילטון מנצח אליפות עולם מספר 6. באופן כללי, זה כבר כמה שנים שהוא לא מנצח, רק כשזה לא באמת משנה (אחרי שזכה בתואר העצמאי ועם הקבוצה…).

מוטו GP (מרוצי אופנועים)- מארק מארקז, פנומן ספקטקולרי ומעורר השראה על שני גלגלים ומנוע, מנצח כמעט כל מרוץ בקלות מדהימה. גם כשנדמה שיש קרב עד ההקפה האחרונה זה די ברור שזה רק בגלל שמארקז החליט לעקוף את יריבו רק בסיום.

סייקלוקרוס – למי שלא מכיר – מתיו ון דר פול, רוכב האופניים הטוב בעולם. מנצח מרוצי כביש, אופני הרים וסייקלוקרוס. מתיו, כמו מרקז, הוא פנומן בשיא יכולתו. כמו במרקז – זה מעורר השראה לצפות בו. אבל, כשהוא מנצח כל מרוץ בו הוא משתתף, זה הופך צפוי ומשעמם. גם כאן, לפעמים יש מרוצים קרובים יותר בהם מתקיימת אשליה שאולי יהיה מאבק אמיתי, אבל ב 10 מ 10 המרוצים האחרונים, גם כשזה נראה שקול, היה ברור מה יקרה בסיום.

לעומת ענפי הספורט הנ״ל, יש ספורט אמריקאי (נבא, פוטבול, בייסבול). כל קבוצה יכולה לנצח כל קבוצה בכל יום נתון. נכון, יש שושלות ודומיננטיות, אבל יש תחרות. אמיתית. לפטריוטס, לווריורס (שנראה שנגמרה הריצה המדהימה שלהם) ועוד.

נכון, לא הכל מושלם, אבל יש הרבה ענפי ספורט שיכולים היו להראות הרבה יותר טוב (אופניים מבחינה כלכלית למשל) אם היו לומדים מליגות הספורט האמריקאיות.
זה קורה בעיקר בגלל ניהול. יש קומישינר, שדואג להכנסות ויש דראפט ותקרות שכר שדואגות לתחרות. יחד עם מערכת ספורט עניפה של תיכונים וקולג׳ים, שמזינה את הליגות המקצועניות בספורטאים חדשים כל הזמן, מקבלים אקו-סיסטם ספורטיבי שוויוני שמייצר עניין, תחרות והמון כסף לאורך שנים.

מה שלום הויקינגים?

תודה ששאלתם. התשובה היא טוב, תודה.

מאז הדיווח האחרון הויקינגים עלו לשלושה משחקים מרתקים. פעמיים ניצחו. פעם הפסידו. כל המשחקים הוכרעו בשניה האחרונה. איזה כיף זה ספורט.

את המשחק בקנזס, נגד הצ׳יפס, הפסידו הויקינגים אחרי מאבק אדיר שהוכרע בבעיטת שדה בשניה האחרונה. הקבוצה שיחקה טוב מול יריבה מעולה אבל מספר מהלכים קריטיים של כוכבי קנזס הכריעו את הכף. כמו שאמר אחד הויקינגים – ״גם לקבוצה השניה יש שחקנים שמקבלים משכורת ומתאמנים חזק״. זה פשוט ספורט בצורתו הגולמית. בסוף, מישהו תופס את הפוטבול ומישהו מפספס אותו. קנזס תפסו.

בשבוע שעבר התקיים אחד המשחקים החשובים של הקבוצה השנה – נגד הקאובויס של דאלאס, בטקסס, בפריים טיים של סאנדיי נייט פוטבול ב NBC (משודר בכל ארה״ב).

כולם יודעים שמיודענו קאזינס לא מצטיין במשחקים מרכזיים, בפריים טיים, נגד קבוצות טובות. כל ארה״ב דיברה רק על זה. האם הויקינגים יכולים לעשות את זה? האם קאזינס יכול לעשות את זה?

והם עשו את זה!

זה לא היה הכי יפה. זה הוכרע בשניה האחרונה אחרי שהייל מרי של הקאובויס לא צלח. היה שם מזל והיה שם אופי אבל במבחן התוצאה הויקינגים וקאזינס היו טובים וניצחו את הקאובויס במשחק חוץ.

אחרי ההישג מול הקאובויס הקבוצה חזרה לאצטדיון הביתי, היפה ביותר ארה״ב, אני חייב משחק אחד לפחות השנה, למשחק ״קל״ מול דנבר ברונקוס.

במחצית היה 20-0 לדנבר.

הויקינגים וקאזינס שיחקו את הפוטבול הכי גרוע שלהם ובכלל. כולם היו בטוחים שהם חזרו להיות הקבוצה שמאכזבת, כמצופה, במאני טיים.

ואז… הם עלו למחצית השניה ועשו את המחצית הכי טובה שלהם אי פעם. משחק מושלם של 4 התקפות, 4 טאצ׳דאונס וניצחון של 27-23.

קאזינס, בפעם הראשונה מאז שהוא פה, בקור של מיניאפוליס, הוביל את הקבוצה לניצחון. זו הפעם הראשונה בקריירה שלו שהוא מוביל קבוצה לניצחון אחרי שהם נמצאים בפיגור ברבע הרביעי! הוא טוב כבר 6 שבועות רצוף, אבל עד עכשיו הוא היה טוב כשהקבוצה היתה טובה ופחות טוב כשהקבוצה לא מספיק טובה. אתמול הוא הוביל את הקבוצה הלא טובה לניצחון חשוב.

שבוע הבא יש לקבוצה את שבוע החופש שכל קבוצה ב NFL מקבלת אחת לעונה.

שבוע לאחר מכן הדרמה חוזרת למשחק מרכזי נוסף – מאנדיי נייט פוטבול בסיאטל של ראסל ווילסון – QB אדיר שסוחב קבוצה בינונית לצמרת הליגה.

וזה פשוט נפלא. כי אף אחד לא יודע מי ינצח!

בעקבות הכותרת נזכרתי בשיר הזה:

דש