ויקינגים. דרמה בהמשכים. מבוא

לפני ארבע שנים התפתח באוניברסיטת מינסוטה רעיון נהדר שחיפש מהנדס תוכנה שיהפוך אותו למוצר.

קשרים שנוצרו ונשמרו במהלך החיים גרמו לכך שמהנדס התוכנה שהגיע לממש את הרעיון היה אני.

יחד עם החברה שלי ושלושת ילדינו נסענו רחוק. מאד רחוק.

מעבר מהיר, ארבע שנים קדימה (איך לעזאזל אומרים בעברית פאסט פורוורד?) לתוך ההרפתקה – הרעיון המצוין הוא היום מוצר תוכנה בוגר ומרתק ומינסוטה, הפכה להיות סוג של בית. זה לעולם לא יהיה הבית האמיתי. אבל מפה לשם אנחנו גרים כאן כבר כמה שנים.

עבור ישראלי (וכנראה שלא רק עבור ישראלי) מינסוטה זה חור. קר. גדול. שטוח.

זה מקום מאוד יפה ומאוד מאוד שקט. הקיץ ירוק והחורף לבן. יש פה איזה 10,000 אגמים, מרחבים וחיות שמסתובבות בחצר הבית.

הפקק הכי ארוך פה הוא 10 דק׳ (למעשה לא עמדתי בפקק אף פעם). תמיד יש חניה. תמיד בחינם. אם יוצאים לרכוב על אופניים בדאון טאון בסופ״ש הכבישים נראים כמו יום כיפור.

למעשה, בתוך הכלום השטוח הזה יש המון אנשים אבל אף פעם לא רואים אותם. אין אנשים ברחובות, יוצאים לבלות בין 6 ל 8 בערב.

אבל כשיש אירוע – בלאק פריידיי או מופע של קולדפליי פתאום, מגרשי החניה העצומים שעומדים ריקים כל השנה מתמלאים באלפי אנשים ואתה חייב לשאול את עצמך איפה כל האנשים האלו היו כל הזמן?

המינסוטאי הממוצע הוא בדיוק כמו שאתם מדמיינים אמריקאים. מנומסים ונחמדים עד הקו. מה זה הקו? האגדה המקומית מספרת שמינסוטאי יסביר לך איך להגיע לכל מקום שתרצה מלבד אל ביתו. הבנתם.

ויש את מאפייני המקום –

אם יש משהו שמניע מינסוטאים, זה רצון לקבל הכרה מהעולם. זו הסיבה שפרינס (ההוא מ״גשם סגול״, סגול זה הצבע של מינסוטה) הוא פשוט אגדה כאן. הוא תוצר מקומי שהפך למותג עולמי. זהו מימוש החלום המקומי.

כאן נכנס לתמונה הספורט.

ספורט במינסוטה זה הוקי ופוטבול. כל השאר (כולל קבוצת NBA וקבוצת בייסבול שהעפילה השנה לפלייאוף) זה בונוס.

מינסוטה היא שוק קטן. אין פה כוכבים גדולים. הגדולים יככבו בניו יורק, שיקאגו, בוסטון או קליפורניה. כאן יש צווארון כחול ורצון להוכיח שהצפון שווה.

יש דמיון מסוים בין הצורך של מינסוטה והצורך של ישראל לקבל הכרה מהעולם (כאן העולם שקול לשאר ארה״ב). הצלחה ישראלית באירוויזיון שקולה למקומי שעובר שלב בכוכב נולד (משודר בכל ארה״ב)…

כוכבי סיפורנו הם המינסוטה וייקינגס, קבוצת הפוטבול של מינסוטה.

הוייקינגס הם הברומטר של המקום. הצלחה שלהם וזה קורה פעם בהרבה זמן, מרימה את המקום הזה בכמה רמות בזכות הפוקוס הכלל אמריקאי על מקום הצמא כל כך להכרה.

אי אפשר לגור פה, לאהוב ספורט, ולא לאהוב את הוייקינגס.

הפוטבול האמריקאי הוא אוסף נהדר של סיפורי ספורט מעולים. כאלו שיש בעיקר במקומות בהם הספורט מנוהל היטב והתחרות  קשה.

הוייקינגס של העונה הנוכחית הם סיפור ניהולי וספורטיבי נפלא בכל קנה מידה.

מכיוון שאני פה ואני אוהב סיפורים אז החלטתי לספר את סיפור העונה הנוכחית של המינסוטה וייקינגס.

אז קבלו את – ״ויקינגים. דרמה בהמשכים״, אל תוך החורף המינסוטאי הקר.

המשך הסדרה בקרוב (מאד).